החלטה בתיק ע"מ 1020/13

בית המשפט קמא הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, לאחר שקבע כי יש ראיות לכאורה המספיקות לשלב זה, כדי להוכיח שהעורר סחר ב- 12 משטחים ("פלטות") של סם מסוכן מסוג קנאביס (חשיש), ובביתו נתפסו 832 גרם חשיש. הסנגור המלומד הגיש ערר על החלטה זו.

בדיון בפניי טען הסנגור כי בענייני סחר בסמים מסוכנים ראוי שבית המשפט הצבאי באזור ינהג כפי שמקובל בבתי המשפט השלום בישראל במקרים דומים. שם נקבע כי אמנם יש חזקת מסוכנות אך בוחנים כל מקרה לגופו, ויש מקרים רבים בהם הנאשמים משוחררים ממעצר. הסנגור אכן הגיש לעיוני החלטות של בתי המשפט השלום שבהן שוחררו נאשמים במהלך משפטם. העורר טוען שיש סכסוך בינו לבין עד התביעה שהפליל אותו, וכי אין ראיות שכל הסמים שנתפסו ברשות המפליל התקבלו מן העורר. עברו של העורר נקי, ויש הצדקה לשקול חלופת מעצר, בייחוד לאור העובדה שהמשטרה ידעה היכן לאתר ולעצור את העורר, ותוכל לעשות זאת שוב אם יהיה צורך בכך.

התובע המלומד ביקש להשאיר את החלטת המעצר על כנה. לדבריו, גם אם ניתן למצוא החלטות של בתי משפט שלום בישראל המשחררות נאשמים, לא זה הכלל באזור. החלטות של בית המשפט לערעורים מן העת האחרונה שבו וקבעו כי סחר בסמים מקים עילת מעצר ולא תמיד יהיה צורך לשקול חלופת מעצר. כיוון שאפשר לעבור עבירות סחר בסמים גם בלי לצאת מן הבית, אפילו ב"מעצר בית" מלא אין למעשה חלופת מעצר אפקטיבית לעורר.

גם אם עברו של המשיב נקי, העובדה שסחר בסם מסוכן מספר פעמים, ובהיקפים לא מבוטלים, מלמדת על מסוכנותו. העורר מסר בחקירה כי הוא מכיר את העד המפליל, וכשנשאל אם הוא מסוכסך עם מאן דהוא, השיב בשלילה. התובע הצביע על עוד סיבות שלא להאמין לגרסתו של העורר, בדבר סכסוך כספי עם המפליל.

תשתית הראיות

העורר מופלל באמרות של נביל מוצטפא מיום 13/12/12. באמרה הראשונה מאותו יום מסר נביל כי וליד מחמוד, המכונה קעקור, שייתכן שהוא ממשפחת נאפע, הוא שסיפק לו את הסמים שנתפסו בביתו. לדברי נביל, אחיו של וליד עלאא הוא שהביא את הסמים ל-וליד, והאחרון נהג לספק לנביל את הסמים כדי שימכור אותם, ושילם לו מדי שבוע 300 ש"ח, בין אם הצליח למכור ובין אם לא מכר דבר.

באמרה השנייה מאותו יום מסר נביל כי החביא בביתו סמים עבור אדם אחר, ששמו וליד קעקורה מ-נעלין. תמורת החבאת הסמים קיבל נביל חלק מן התשלום עבור הסם. לדבריו, הוא ו-וליד סחרו בסמים בחודש וחצי שקדמו לחקירה. לדבריו, כשהיו באים הקונים, היה מוסר סם לידי וליד, והאחרון היה מוכר אותו לקונים, ונותן לו חלק מן התמורה. פעם אחת מסר לו 200 ש"ח, פעם נוספת 100 ש"ח ובפעם האחרונה 50 ש"ח. נביל אישר כי אמר לחוקר באמרה הקודמת שקיבל מווליד 300 ש"ח לשבוע.

באמרה השלישית מאותו יום אישר שוב נביל מוצטפא כי וליד נהג להחביא אצלו את הסמים, וכי לפחות פעם אחת מכרו סם ליהודי. נביל מסר את מספרי הטלפון הניידים שלו (של נביל) וסיפר כי וליד הביא אליו סמים פעמיים. בפעם הראשונה הביא 8 וחצי "פלטות" ובפעם השנייה הביא 4 פלטות. הוא קיבל 300 ש"ח תמורת החזקת 4 הפלטות.  נביל מסר כי מספר הטלפון של וליד שמור בזיכרונו של מכשיר הטלפון הנייד שבביתו. באמרה זו גם מסר נביל כי קשייו הכלכליים הם שגרמו לו לעבוד עם וליד.

באמרתו המשטרתית של העורר מיום 13/12/12 הוא אישר כי שמו וליד מחמוד נאפע, וכי הוא מכונה וליד קעקורה, וכי שם אחיו עלאא. הוא הכחיש עיסוק כלשהו בסמים. הוא אישר כי הוא מכיר את נביל מוצטפא ואף מסר שני מספרי טלפון של נביל, וזיהה את תמונתו. כשנשאל אם הוא מסוכסך עם מישהו, השיב "כולם איתי בסדר". כשנשאל מה הקשר שלו עם נביל, השיב כי נביל הוא רצף שבנה מחסן לאחותו (של העורר). כשעומת העורר עם העובדה שסמים נתפסו אצל נביל, ועם טענת נביל כי העורר הוא שסיפק לו את הסם, אמר העורר כי נביל שקרן, וכי "הוא עבד איתי ברמאללה מזמן והוא רוצה ממני 500 ש"ח".

בחומר החקירה מצויים גם מזכרים המתעדים את החיפוש שנערך בביתו של נביל, שבמסגרתו נמצאה שקית ובה פלטות של חשיש. לפי המזכרים, נביל הודה מייד כי יש חשיש בשקית, אך תחילה טען כי הסמים שייכים לאחיו, השוהה בירדן. כמו כן עולה, כי אביו של נביל סיפר לשוטרים שבנו נביל אמר לו, שהסמים שייכים לו וכי החביא אותם בעליית הגג. לאחר הארכת המעצר הראשונה של נביל בבית המשפט מסר סנגורו לשוטרים, כי נביל טוען שהסמים שייכים לוליד נאפע העובד ביישוב חשמונאים, ועל סמך המידע נעצר העורר בישוב זה.

אני סבור כי די בחומר הראיות הקיים כדי לבסס את האישום נגד העורר. אמנם בגרסתו של נביל יש אי דיוקים שונים בנוגע למשך היכרותו עם העורר, למספר הפעמים שסחרו יחד בסם, ולתמורה שקיבל מן העורר. אך לדעתי מדובר באי הבנות שנבעו מאופן גביית האמרות מנביל, ואפשר יהיה לבררן במשפט גופו. הקשר בין נביל לבין העורר, כפי שעולה מן האמרות, ברור למדי וניתן לומר במידת הוודאות המספיקה לשלב זה של ההליך, כי העורר מסר לנביל סמים בהיקף לא מבוטל, כדי שיחזיק בהם ויחביאם עבורו, וכי יחד מכרו סמים לאנשים שונים, לרבות אדם שלמיטב ידיעתם היה יהודי.

הסם שנתפס ברשות נביל - ואשר ככל הנראה הועבר אליו מידי העורר - הוא מסוג חשיש, ומשקלו כ- 840 גרם. כמות זו מצטרפת לסם במשקל לא ידוע - בין מספר "אצבעות" לבין 4 "פלטות" - שמכרו נביל והעורר לאחרים. אפשר לקבוע כי מדובר בסחר בסם מסוכן בהיקף לא מבוטל.

כידוע, סחר בסמים מקים חזקת מסוכנות לפי הדין בישראל (סעיף 21(א)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו- 1996), וגם באזור אומצה חזקה זו על ידי בתי המשפט הצבאיים (ראה לאחרונה ע' 2338/12 מחמד ג'עברי). כפי שציינתי לא אחת, כשמדובר בסחר בסמים בהיקף משמעותי - וכשמדובר בחשיש די במספר עשרות גרמים - הכלל יהיה מעצרו של הנאשם בסחר עד לתום ההליכים נגדו, ורק במקרים חריגים ביותר יהיה נכון לשחררו. לא די בעבר פלילי נקי (ראה בש"פ 2846/06 מ"י נ' אלעצם (לא פורסם, 31/3/2006), בייחוד כשמן הראיות עולה שהעורר חזר על מעשי הסחר מספר פעמים, ואין מדובר במעידה חד פעמית.

הדוגמאות שהביא הסנגור הנכבד, למקרים שבהם שוחררו ממעצר סוחרי סמים בישראל - לא יועילו להגנה במקרה זה. גם אם הייתי נכון לייחס משקל לשני מקרים יוצאי דופן מפסיקת בתי המשפט השלום בישראל, הרי יש סיבות טובות לאבחן את הדוגמאות ממקרהו של העורר: במקרה האחד (ב"ש 7538/09 בבית המשפט השלום בראשל"צ) שוחררו ממעצר שני נאשמים לאחר שתסקירי המבחן שלהם לימדו כי הם בחורים נורמטיביים, שאחד מהם בן 19 שהתגייס לצה"ל, והאחר בן 18 מתעתד ללמוד בעתודה הטכנולוגית ולאחר מכן להתגייס לצה"ל. המקרה השני (ב"ש 1238/09 בבית המשפט השלום ברחובות) שוחרר הנאשם, כבן 46 ובעל עבר פלילי מכביד מאד, לאחר שהתברר כי הוא סובל מבעיות רפואיות קשות שעלולות להחמיר בעת המעצר. נסיבות חריגות כאלה אינן מתקיימות במקרהו של המשיב.

לאור כל זאת, נכון עשה בית המשפט קמא כשהורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

הערר נדחה.

ניתנה היום, 20 בינואר 2013, ט' בשבט התשע"ג בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: